החלטה בתיק בש"פ 507/04

1.        בכתב אישום, אשר הוגש כנגד העורר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מתואר האירוע הבא: ביום 11.12.2003 בסמוך לשעה 21:30 יצא המתלונן ממשרד כוח האדם אותו הוא מנהל בקניון רם ברמלה. העורר, שהיה בגילופין, ניגש אל המתלונן  ושאל האם יש לו הצעת עבודה. המתלונן ביקש מן העורר כי יתרחק ממנו בשל ריח האלכוהול שנדף מפיו, אולם העורר הניח את ידו על כתף המתלונן וחסם את דרכו. משהדף המתלונן  את העורר הכה אותו העורר ודקר אותו באמצעות סכין ששלף מכיס מעילו, דקירה אחת בצדה השמאלי של בטנו התחתונה ושתי דקירות בצדה האחורי של ירכו השמאלית. מיד לאחר מכן ברח העורר מן המקום. כתוצאה מן הדקירות, נגרם למתלונן נקב בחלל הבטן ובמעי הגס והוא נזקק לניתוח, וכן להמשך טיפול ומעקב. בגין המעשים שתוארו לעיל, הואשם העורר בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, יחד עם סעיף 335(א)(1) לאותו חוק.  

2.        בד בבד עם הגשת כתב-האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. המשיבה הצביעה במסגרת הבקשה על קיומן של ראיות לכאורה נגד העורר ובהן: עדותו של המתלונן ודבריו בעימות עם העורר; עדות של עד ראיה המכיר את העורר, אשר צפה בו דוקר את המתלונן ובורח, וכן עדות חבריו של המתלונן, שהובילו אותו לאחר האירוע לקבלת טיפול רפואי. כמו כן, הדגישה המשיבה את חומרת המעשים שביצע לכאורה העורר, המקימה נגדו חזקת מסוכנות ואף ציינה את עברו הפלילי המכביד, הכולל  עבירות סמים, רכוש, אלימות ובריחה ממשמורת חוקית. בא-כוח העורר, מצדו, לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, או על קיומה של עילת מעצר נגד העורר, אך טען כי מדובר ב"מקרה גבולי הקרוב להגנה עצמית". עוד טען בא-כוח העורר כי העורר נמצא בעיצומו של הליך שיקום וגמילה מסמים וביקש לקבל תסקיר מבחן לצורך בחינת חלופות מעצר.

3.        בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' כבוב) מצא כי אכן קיימות במקרה דנן ראיות לכאורה לביסוס האישום המיוחס לעורר וכי השימוש בסכין מקים חזקת מסוכנות, שהעורר לא הצליח להפריכה. בית-המשפט ציין בהחלטתו כי זמן קצר לאחר האירוע נשוא האישום, היה העורר מעורב באירוע אלים נוסף, המצוי עדיין בחקירה, וכי גם במהלכו היה העורר מצויד בסכין. נוכח חומרת האירוע נשוא האישום ובהינתן עברו הפלילי של העורר, קבע בית-המשפט כי לא די בחלופת מעצר כדי להשיג את תכלית המעצר והיא - להגן על הציבור מפניו. בית-המשפט הורה, אפוא, על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

           כנגד החלטה זו מופנה הערר שבכאן. במסגרת הערר דבק  העורר בהכחשת מעורבותו באירוע. אך לטענת בא-כוחו, גם על-פי הראיות לכאורה עליהן סמך בית משפט קמא את החלטתו, וביחוד נוכח דבריו של העד מהרי, מדובר לכל היותר במקרה שהוא, כדבריו, "על גבול ההגנה העצמית", שכן תגובת העורר באה בעקבות התנהגותו האלימה של המתלונן כלפיו. בא-כוח העורר מוסיף וטוען, כי בבואו לבחון חלופת מעצר לא נתן בית-משפט קמא משקל ראוי לנסיבותיו האישיות הקשות של העורר, לרבות גילו הצעיר, גמילתו מהתמכרות לסמים קשים וההליך השיקומי בו השתלב בהצלחה. לטענת בא-כוח העורר, מרשו מודע לבעיית השתייה ממנה הוא סובל, ומעוניין לקבל טיפול מתאים. מטעמים אלו, מבקש בא-כוח העורר להורות על שחרורו של העורר בתנאים מגבילים בבית משפחתו המורחבת ובפיקוחם וכן להורות על קבלת תסקיר מבחן, לבדיקת האפשרות שהעורר יחל בהליך טיפולי בפיקוח שירות המבחן. 

4.        שקלתי וחזרתי ושקלתי את טענותיו של העורר, אשר התמקדו בעניין חלופת המעצר וכן בעתירה לקבל תסקיר מאת שירות המבחן, אך הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיענות להן. מחד גיסא, אכן מדובר בעורר צעיר (יליד 1983), אשר על-פי החומר שבפני ביצע בעבר עבירות על רקע התמכרותו לסמים ולטענתו, השתלב בהצלחה בתהליך שיקום וגמילה. מאידך גיסא, מתברר מחומר הראיות שהוצג כי עתה נתן העורר עינו בכוס ובהיותו בגילופין, הוא שב ומסתבך באירועים אלימים. בא-כוח העורר ציין בטיעוניו כי העורר מכיר בבעיה זו וכי הוא מוכן לטפל בה. נכונותו של העורר לטפל בבעיית התמכרותו לאלכוהול, אין בה, בנסיבות המקרה הנדון, משום טעם מספיק המטה את הכף אל עבר חלופת מעצר (ראו: בש"פ 2708/02 יוסי דיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). נכונות זו, אף אינה מהווה טעם מספיק לצורך קבלת תסקיר בעניינו בשלב המעצר. כפי שכבר צוין לא אחת בהחלטותיו של בית משפט זה, יש צורך לשרש ולהדביר בכל תוקף את תת-תרבות הסכין, לרבות בדרך של מעצר עד תום ההליכים, משום שמי שקיימות לגביו ראיות לכאורה כי עשה שימוש בנשק הסכין פעם אחת, לא ניתן לסמוך עליו שלא יחזור ויעשה שימוש כזה פעם נוספת (ראו: בש"פ 5443/03 חמודה לובאני נ' מדינת ישראל; בש"פ 411/91 מוחמד עבד אלטיף בדאנה נ' מדינת ישראל; בש"פ 6678/93 עוזי בן נסים מיזל נ' מדינת ישראל; בש"פ 2773/02 זבולון יושבייב נ' מדינת ישראל). דברים אלה נושאים משנה תוקף בעניינו של העורר, נוכח חומר הראיות הנוסף שצורף, המעיד, לכאורה, כי העורר היה מעורב לאחרונה באירוע אלים נוסף כשסכין באמתחתו.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ"ח בטבת תשס"ד (22.1.2004).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   הג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: